טיול משטרתי גזעני

המחאה האחרונה של בני הקהילה האתיופית בגין הריגתו של סלומון טקה בידי קצין משטרה, היתה שונה וקשה לכל הדעות. אלה שבעשורים האחרונים כונו בכינויים שחלקם לא מחמיאים בלשון המעטה — חמודים, נחמדים, שקטים, לא מזיקים וגם לא מועילים — ונצבטו בעל כורחם בלחייהם בכל פינת רחוב, התגלו פתאום כשחורים אלימים, שצריך להחזיר תיכף ומיד לאתיופיה. כך לפחות בעיני הממסד וכותבי טוקבקים למיניהם.   המחאה הזאת חשפה את האמת המבישה על החברה הישראלית, יותר מאשר היא לימדה על דרכם הלא תרבותית לכאורה של חלק מהמפגינים. אנחנו חיים במדינה שמקדשת את הגזענות בצורה דמוקרטית. פעם אנשים התביישו להיות גזענים, היום, אלה שלא מספיק גזענים הם שמתביישים.  

 לגופים גזעניים יש מנהיג כריזמטי. קוראים לו בנימין נתניהו. 

המחאה האחרונה היתה תוצאה ישירה של אלימות משטרתית. המשטרה נושאת באחריות לכעס עצום שהצטבר אצל הצברים הישראלים מקורזלי השיער. להיות אתיופי בשכונת עוני זה עול כפול וכבד. קשה להיות עני, וקשה שבעתיים להיות גם עני בשכונות מצוקה וגם אתיופי שחור.  מה ששיטור־יתר כלפי קהילה מסוימת בשל צבע עורה, יביא חלק מבני העדה אל הקצה הלא רצוי. אנחנו בדרך לתהום בכל הנוגע ליחסים בין הקהילה למשטרה.  

מה עושה משטרת ישראל, אתם שואלים, בעת שצעירי העדה נורים למוות בידי שוטרים, בעת ששוטרים מתעמרים בהם ברחובות? ובכן, במקום לנסות לצמצם את שיטור היתר ולחנך את השוטרים לא לראות בכל צעיר ממוצא אתיופי חשוד, המשטרה שולחת לטיול באתיופיה עשרות קציני משטרה. למה? שינסו, אולי משם, להבין את תרבותם של אלה שנחתו מאפריקה השחורה ונהפכו כאן לשק החבטות של המשטרה. רשמית זה נעשה במסגרת "היחידה לשוויון מגדרי ולמגוון תרבותי", במטרה לחזק את האמון בין המשטרה והקהילה. הסיפור המקומם הזה מלמד עד כמה משטרת ישראל מתקשה להבין את תפקידה מול הקהילה — מול כל קהילה. הסיפור הזה גם מלמד על זלזול באינטליגנציה של קהילה שלמה.

 יותר מ–90% מקורבנותיה של המשטרה בקרב בני הקהילה הם צברים, שנולדו בקרית מלאכי, בקריית גת, באשקלון, ברחובות. הם לא מכירים מציאות אחרת, ואין למשטרה מה לחפש אותם באתיופיה. הם נולדו כאן, הם חלק מהנוף הישראלי וצריך להיות להם מקום סביב מדורת השבט הישראלית.  במקום לבזבז את כספי משלם המסים ולנסוע רחוק כדי להכיר, כאילו, את מורשתם התרבותית של קורבנות המשטרה, מוטב היה אילו אותם קצינים היו טורחים לשנות את המדיניות של אפליה   וגזענות שטבועה עמוק בד־נ־א של הארגון

לקחת עשרות קצינים לטיול באפריקה הרחוקה, לסייר בנופים קסומים של אתיופיה כחלק מהחוויה, כביכול כדי להכיר את הקורבן שחי פה אתך — זו פטרונות גסה. אם כבר הם רצו טיול, יכולים היו לנסוע לקרית מלאכי או אשקלון — שם הם היו יכולים ללמוד מהן הבעיות האמיתיות של אותם צעירים, שנהפכו בשנים האחרונות לטרף קל של המשטרה.

  הם לא נמצאים באתיופיה — הם פה ליד הבית, והם גרים בגטאות שיצרה המדינה. אם כבר מתחילים לשלוח שוטרים למסעות ברחבי העולם, למה שלא יסעו לקייב ולמוסקבה, כדי שיבינו את הצעירים הישראלים שהוריהם עלו לישראל מרוסיה ומאוקראינה.

קשה להאשים רק את המשטרה. ממש לפני הבחירות גרר ראש הממשלה בנימין נתניהו את עמיתו האתיופי, אביי אחמד, לישראל, כדי שישפיע על מצביעי הליכוד מקרב הקהילה, שימשיכו לתת את קולם למפלגה. זה לא עבד לנתניהו. רבים מבוחריו בעבר מקרב הקהילה נטשו ונהרו אל מפלגות מתחרות, כמו כחול לבן.

הבאתו של ראש ממשלת אתיופיה לישראל היתה צעד ציני ומרושע, שהמסר שעלה חד וברור: אתם לא ישראלים, אתם אתיופים. היתה בכך הודאה שנתניהו לא רואה את קהילת יוצאי אתיופיה כחלק מהנרטיב הפוליטי והחברתי של ישראל. זה בדיוק מה שעושים קציני משטרה, אשר נוסעים עד אפריקה כדי להכיר את אלה שנולדו בישראל.

Tags: No tags

One Response

Add a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *